"הוא יוצא מאיזון אם נופל לו כובע, או צעצוע".
"היא מיד בוכה אם הרימו קול עליה, אפילו מעט"
"נראה שהוא מבחין בכל שינוי במצב רוח של בני משפחתו ושל חבריו"
"הוא לא מוכן לעלות למתקן בגן שעשועים, כשכל בני גילו עושים זאת בהנאה"
"היא כל כך פקחית, אבל "לא זורמת", הכל מציק ומפריע לה, לצאת מהבית אתה זה פרויקט"
" כשהורים של בעלי באים, הוא נסוג, כאילו רואה אותם בפעם הראשונה, ממש לא נעים לי מהסבים האוהבים, הם באמת נעלבים".
"בגיל צעיר היא מראה חשיבה עמוקה מאוד, שלא מתאימה לגילה, לכן למרות שהיא ילדה מקסימה וטובת לב, היא מתקשה למצוא שפה משותפת עם ילדות בגן"
"הדמיון שלו כל כך עשיר, שלפעמים זה מרגיז שהוא לא מחובר לדברים "תכלס" שצריך לעשות".
"כשהיא רעבה היא הופכת להיות בכינית ולא רגועה, פסימית וכעוסה, לכן לכל מקום אני צריכה לקחת כריכים וחטיפי אנרגיה, בהתחלה חשבנו שחלילה יש לה סוכרת, אבל למזלינו הכל תקין.
"הוא לא יודע להגן על עצמו, אם מישהו מעליב או דוחף אותו, בקום להחזיר או לבקש עזרה, הוא נעמד במקום ופורץ בבכי, ממש כואב לב לראות אותו ככה"
"חוש הומור שלו כה מתוחכם שהוא פשוט מפיל את חבריו לכיתה ואף המורים בקושי מתאפקים מלצחוק"
"היא סוגרת אוזניים ונדבקת להורה במסיבת הגן"
אלה רק חלק מה"תלונות" שאני שומעת מהורים לילדים רגישים. פעמים רבות ההורים עצמם נראים במצוקה גדולה, במיוחד בגלל "חוסר התאמה" של הילד ל"עולם האכזר" בו הוא יצטרך לחיות. ילדים רגישים בדרך כלל שוחרי שלום, אמפתים לזולת, בעלי חשיבה עמוקה, מתרגשים ובוכים בקלות. הפער בין תכונותיו של הילד, לבין מה שמתארים רבים כתכונות הדרושות להצלחה בעולם מודרני (חוצפה, תחרותיות, הישגיות) מדאיג מאוד את ההורים. מכוון שרגישות נתפסת אצל רובינו כחולשה, האינסטינקט הראשוני של ההורה הוא לעזור לילד לשרוד. שתי איסטרטגיות סיוע הנפוצות ביותר הזדהות יתר עם הרגישות והכחשת הרגישות.
ההורים המזדהים, מזדהים יתר על המידה עם הילד, מנסים להגן עליו מפני העולם החיצוני, משתדלים למנוע ממנו חוויות לא נעימות ובדרך זו מונעים ממנו התנסות, צמיחה והתפתחות.
ההורים מכחישים מתקשים לראות "הגיון" בהתנהגותו של הילד, מאשימים אותו בפינוק יתר, אופי חלש, או מניפולטיביות,לכן, "זורקים אותו הישר למים הקרים" גם אם הילד בוכה מתנגד ולא מוכן, כלומר ללא שום התחשבות ברגישותיו. גם הדרך הזו אינה מטיבה עם הילד, מעוררת התנגדות, נסיגה ופוגעת בבטחונו העצמי.
כדי באמת לעזור לילד רגיש ולגדל אותו בצורה מושכלת ( ההפך מאינטואיטבית ) חשוב ללמוד על הרגישות, להבין שהיא אינה נובעת מפינוק או מפגם באופי שצריך לתקן, לשנות את דרך התייחסות לרגישות ולסגל הרגלי טיפול וטיפוח מיוחדים בילד בעל גישות גבוהה. רגישות עצמה היא תכונה נייטרלית ( לא טובה ולא רעה) ועם התיסות נכונה ניתן לגדל ילדים בריאם בטוחים בעצמם ומאושרים.
מחקר על ידי ד"ר איליין* ארון מראה כי אחד 15-20 אחוזים של ילדים הם ילדים רגישים, בעלי מערכת עצבים רגישה במיוחד לגירויים חיצוניים ( רעש, אור, ריח, טמפרטרה, התרחשות מסביב ) ופנימיים
( מחשבות, רגשות, תחושות)* *.
ילדים רגישים מאוד מגיעים למצב עוררות יתר של מערכת העצבים, מתעייפים מהר, יוצאים מהאיזון הרגשי כמו כן, יש להם נטייה גבוהה יותר ללחץ ולמתח, הם בוכים ונבהלים בקלות, בהשווה לילדים אחרים. למרות מה שעשוים להגיד פסיכולוגים רבים, שלא מכירים את הנשוא, ולייחס את התנהגויות המתוארות לבעיות רגשיות( חרדה, ביישנות, הפרעות תקשורת) או לחינוך חינוך לקוי( הגנת יתר, חוסר הקנייה כישורים חברתיים) מקורות של התמהגויות האלה הם פיזיולוגים לחלוטין. נכון שקיים דמיון התנהגותי בין הצפת גירויים לביטויים של חרדה וביישנות, קיים כאן ההבדל מהותי במקור הקושי. לפעמים ילדים רגישים, (במיוחד אלה שגדלו בסיבה לא מטיבה או כאלה שצברו אירועי חיים טראומטים), סובלים גם מבעיות רגשיות,לכן במקרה כזה יש חשיבות גדולה ביותר לשלב האבחון.
למרבה הצער, בחברה שלנו, רגישות נתפסת לעתים קרובות כחולשה, ולכן אנשי מקצוע רבים וגם ההורים נוטים לראות רק היבט אחד של התכונה. אך למעשה, רגישות יכולה להיות מתנה אמיתית: היכולת לראות פרטים זעירים רבים מאפשרת לילדים רגישים לחוות את המציאות בצורה מדויקת ומלאה יותר. ילדים רגישים נוטים להרהר יותר על כל דבר ולמיין את הנתונים לאבחנות מעודנות יותר. ילדים רגישים מאוד נוטים להיות יצירתיים ואמנותיים מאוד, בעלי אינטואיציה גבוהה, בעלי יכולות אמפתיה ואכפתיות גבוהות, עם מודעות גדולה לזולת ונטייה לחיפוש דרך להתפתחות רוחנית. .יש להם חיים פנימיים עשירים ורב ממדיים, בשל יכולתם לחוות דברים בצורה עמוקה מאוד (ארון, 2010 ).
ילדים רגישים נבדלים ברמת רגישותם והתנהגותם. חלק מהילדים רגישים סגורים וביישנים, וחלקם הם חברותיים ופתוחים לקשרים חדשים, אבל המשותף בינהם שלרוב כלם יעדיפו מעט קשרים איכותיים ועמוקים, על פני ריבוי קשרים שיטחיים.
חלק מיילדים רגישם במצבים מסוימים אינם מתנהגים כפי שמצופה מילד טיפוסי, יש ילדים רגישים השייכים לקבוצה" רגישים מחפשי ריגושים".מחפשי ריגושים הם רגע אחד ילדים חברותיים, סקרנים, נהנים מתשומת לב ומחפשים אתגרים חדשים, ורגע אחד הם נסוגים, מתעייפים מאבדים עיניין. אלה ילדים מבלבלים מאוד, כי על פניו הם נראים רגילים ולא מתאפינים ברגישות מיוחדת, רק מי שמכיר אותם באמת ולעומק, יודע יכי מדובר בילדים רגישים מאוד.
לסיכום: לגדל ילד רגיש יכול להיות אתגר מצד אחד ותענוג גדול מצד שני. אם לומדים ומכירים את התכונה, מתייחסים אליה בכבוד וכלכל תכונה אחרת, מגדלים את הילד תוך דגש על נקדות חוזק שלו והתחשבות בצרכיו, הוא יגדל להיות אדם בוגר, בריא ומוגשם ומאושר.
______________________________________________________________________________
*ד"ר ארון היא חלוצה בנושא ברגישות כתכונה, היא הביאה את הבשורה לעולם לפני כ -20 שנה מאז ועד היום פרסמה עשרות מחקרים ומאמרים בנושא. ניתן לקרוא מידע נוסף באתרה של ד"ר ארון
http://www.hsperson.com/index.html וגם בספרין שמתורגמים לעברית: "ילד רגיש מאוד" (2011) ו"אדם רגיש מאוד"( 2010 ). **ניתן לבדוק אם ילדכם הוא רגיש באמצעות שאלון של ד"ר ארון
